שגרת היום-יום של הורים, ובמיוחד הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, יכולה להיות עמוסה ואינטנסיבית בטירוף. אנחנו מרגישים שהילדים שלנו זקוקים לתיווך שלנו כדי לשחק וללמוד, האחים שלהם צריכים את תשומת הלב שלנו, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על בישולים, כביסה, אימיילים. לשבת רגע לשתות קפה? לקרוא שני עמודים מספר? לדבר בטלפון עם חבר או חברה? אלו כבר ממש פריוולגיות. אני זוכרת שכשהילדים שלי היו קטנים יותר, רציתי להשקיע כל שניה בלשחק אתם ולקדם אותם. בתקופה הזו בעלי ואני היינו עושים תורנות: אחד מכין ארוחת ערב והשני נמצא עם הילדים. גם כשהיה תורי להכין ארוחת ערב, הייתי צועקת לו מרחוק איך להפעיל את הילדים, ולא נותנת לו לנוח. כל כך רציתי להועיל שהזקתי. אני זוכרת איזה בוקר אחד שאמר לי: "זה טוב גם לילדים שאני שותה קפה בשקט". אבל איך אפשר לשתות כשהם לא יודעים להעסיק את עצמם או לשחק לבד, וכל כך מהר מתחילים: "לטפס על הקירות?" עם הזמן למדתי שמשחק עצמאי זה דבר חשוב לא פחות, לעצמאות וללמידה של ילדי, ולשגרה הביתית והמשפחתית.
ילדים רבים עם אוטיזם מתקשים לשחק באופן עצמאי, כאשר לכל אחד מהם האתגר משלו. חלקם מתקשים לבחור משחק או לארגן את המרחב, חלקם מתקשים להתניע ולהתחיל, חלקם מתקשים לשחק לאורך זמן. אז היום אנחנו רוצים להתמקד בנושא הזה, ולתת לכם כללים לעידוד ופיתוח משחק עצמאי אצל ילדיכם.
שלב ראשון– תיאום ציפיות
הדבר ראשון שחשוב שנעשה- זה תיאום ציפיות. כמו כל דבר, פיתוח משחק עצמאי הוא תהליך שלוקח זמן. זה לא דבר שיקרה ביום או יומיים. בהתחלה נדרש לנוכחות גבוהה יותר, ולאט לאט נוכל להדהות אותה ולראות את התוצאות!
שלב שני- ארגון המרחב והצעצועים
אני זוכרת שממש הופתעתי כאשר קראתי בפעם הראשונה על עידוד משחק עצמאי. יש כל כך הרבה דברים שאנחנו יכולים לעשות עוד בכלל לפני שהילדים שלנו התיישבו לשחק, מבחינת ארגון המרחב והצעצועים באופן שיעודד עצמאות. הצעדים האלו נשמעים כל כך הגיוניים, איך לא חשבתי על זה קודם?
- הגבילו את מספר הצעצועים הנגישים. אנחנו רוצים לתת לילדים שלנו מגוון אפשרויות, אבל בפועל יוצרים עומס ומוצפות. זה מקשה על הילדים שלנו להתמקם במשחק אחד כל פעם. אחסנו את רב הצעצועים של ילדכם בארון סגור או במדף גבוה. שישה צעצועים לבחור מהם בכל רגע נתון זה ממש מספיק!
- את ששת הצעצועים שבחרתם, מקמו על מדף נמוך אליו ילדיכם יכולים להגיע. נסו שהם לא יהיו על הרצפה, אל תערמו צעצועים אחד על גבי השני. שני המצבים האלו מקשים על הילדים לראות את כל הצעצועים שנגישים להם, ולהפריד בין אלו שנמצאים "על המדף" לבין הצעצוע בו בחרתי ובו אני רוצה לשחק.
- הכניסו צעצועים עם מספר חלקים לקופסא/סל, כך שילדיכם יוכל לקחת אותם באופן עצמאי. הרעיון הוא שיהיה לילד שלכם נח לקחת את הצעצוע בפעם אחת. קופסאות שקופות הן מעולות- כי הן מאפשרות לילדכם לראות את הצעצוע שבפנים מבלי להתאמץ. ככל שזה יהיה פשוט, יש יותר סיכוי שילדיכם ייקח את המשחק מבלי לוותר או להיות מוסח. התבוננו בילדיכם כאשר הוא מנסה להביא משהו. האם המדף גבוה? האם לא נח לו לאחוז את הקופסה? נסו לאתר את הבעיות ולפתור אותן. האם הילד שלכם יכול לפתוח באופן עצמאי את הקופסה? לא נרצה שהוא יתקע בגלל זה.
- ארגנו מרחב מותאם למשחק. שימו שולחן וכיסא קטנים המתאימים לילדכם. שימו לידם שטיח במידה וילדכם ירצה לשחק על הרצפה. במידה ואפשר נסו לא למקם את פינת המשחק באזור בו אנשים צריכים לעבור פעמים רבות במהלך פעילויות הבית, זה יכול להיות מאד מסיח. הקפידו שלא תהיה טלוויזיה דולקת או אוכל זמין ונגיש כאשר ילדכם מנסה לשחק באופן עצמאי. שני הדברים האלו הן הסחות מוטיבציוניות חזקות מאד.
שלב שלישי- הדהו את המעורבות שלכם במשחק
לפני שאנחנו מלמדים ילדים לשחק באופן עצמאי, אנחנו צריכים לוודא שהם יודעים לשחק בנוכחותנו. לכן צריך בשלב הראשון לעזור לילדים שלנו לפתח משחק מותאם במגוון צעצועים, נניח בסביבות 10-15 צעצועים. יש הרבה טכניקות להרחבת המשחק אצל ילדים, אבל לא נוכל לצלול לעומקן הפעם, זה כבר נושא לפוסט אחר. מה שכן נוכל לעשות, זה לתת כלים לילדים שכבר קצת מצליחים לשחק יחד בצעצועים עם הוריהם, לעשות זאת גם באופן עצמאי.
באיזה צעצועים מדובר? קודם כל- צעצועים שהילדים שלכם אוהבים. צעצועים מהסוג שאנחנו קוראים לו: "סיבה-תוצאה" הן אופציה טובה, בגלל שיחסית פשוט וברור כיצד לשחק בהם. למשל: פאזל, משחק של מיון צורות, חרוזים להשחלה, קוביות לבנייה, פופ-אפ, מגלשה עם מכוניות, קוביות לבנייה. אבל אם הילדים שלכם נהנים לשחק במשהו אחר- למשל בובות או לגו, לכו על זה! חשוב להדגיש, שצפייה בסרטונים בנייד אחד אחרי השני ברצף לא נכנסת לקטגוריה הזו של משחק עצמאי.
כאשר אתם משחקים יחד עם הילדים שלכם, בצעצוע מוכר, קחו בשלב מסוים צעד קטן אחורה. ממש פיזית. נסו להיות מעט פחות זמינים ומול העיניים שלהם, תנו להם להמשיך בתור שלהם וצפו בהם בשקט. מה קורה כשאתם עושים את זה, האם הילד שלכם ממשיך לשחק? כמה זמן? אם ילדיכם הצליח לשחק כמה דקות באופן עצמאי החמיאו לו על המשחק ("כן! שמת את כל החלקים במקום!). אם לא- אין בעיה. נתחיל לבנות את המיומנות הזו. המשיכו לשחק אתו וכעבור זמן מה קחו שוב צעד קטן אחורה. אבל הפעם, היו צופים אקטיביים. העירו על פעולותיו, חייכו, תהנהנו עם הראש, אבל על תיזמו תור אקטיבי שלכם, אל תשחקו בעצמכם בצעצוע. המשיכו כך עד שילדיכם יאבד עניין. שימו לב כמה פעמים הייתם צריכים לעזור לילד שלכם להמשיך לשחק במהלך 3-5 דקות, אנחנו רוצים לראות את המספר הזה יורד עם הזמן.
שלב רביעי- למדו את ילדכם לעבור בין פעילויות
מרגע שילדיכם יכול לשחק במגוון משחקים למשך כמה דקות באופן מותאם, צריך לעזור להם ללמוד איך להביא משחק, ולארגן את תחילת וסיום המשחק באופן עצמאי.
- ארגון המשחק: דאגו שילדכם יגיע פיזית אל מדף המשחקים ויראה את האופציות. אל תציעו לו אותן מרחוק. עודדו את הילד לקחת בעצמו את הצעצוע שבחר לאזור המשחק. אם צריך לסייע לו פיזית, נסו לתמוך בו כשאתם ממוקמים מאחוריו (ולא נמצאים בשדה הראיה שלו). עודדו אותו להוציא את הצעצוע מהקופסה ולהכינו למשחק. גם את זה עשו כאשר אתם נמצאים לידו או מאחוריו, ולא מולו. חכו שילדכם יתחיל במשחק, והגיבו על פעולותיו מדי פעם. אם המשחק שלו חוזר על עצמו, הציעו לו אחרי זמן מה רעיון לשינוי. אל תדגימו לו את השינוי בעצמכם במשחק עם תורות, זו לא המטרה שלנו הפעם. נסו לתת סיוע מסוג אחר.
- סיום המשחק ומעבר למשחק הבא: כאשר הילד שלכם מתחיל לאבד עניין עודדו אותו או אותה לשים את החומרים בחזרה בקופסה. אם הילד שלכם לא רגיל לעשות את זה, אתם יכולים לבנות את המיומנות הזו באופן הדרגתי. בהתחלה אתם תסדרו את הרוב והוא יכניס רק את החלקים האחרונים. עם הזמן, תגדילו את כמות החלקים שהוא מחזיר עד שהוא יעשה זאת באופן עצמאי. אחרי שכל החלקים בקופסה עודדו אותו להחזיר אותה למדף ולקחת קופסה עם צעצוע חדש. שוב, במידת הצורך סייעו לילדכם כאשר אתם ממוקמים מאחוריו ולא בשדה הראייה שלו.
- הערה חשובה: החליפו צעצועים לעיתים קרובות. מומלץ להחליף צעצוע או שניים כל יום-יומיים (אבל לא להחליף את כולם בבת אחת!). כך תיווצר מן רוטציה בין כל הצעצועים. שימו לב שאתם מחליפים את כולם מדי פעם. גם צעצועים שילדיכם אוהבים במיוחד. זה נראה הכי אינטואיטיבי ופשוט להשאיר את הצעצועים האהובים עליהם, אבל לטווח ארוך זה יכול ליצור צמצום כי הם תמיד יעדיפו לשחק בהם ולא ירחיבו את המעגל. זכרו- רק צעצועים שילדיכם כבר מכירים, בהם כבר שיחקתם יחד, יכולים להיכנס לקטגורית המשחק העצמאי.
שלב 5- התרחקו בהדרגה
לאט לאט, התרחקו מילדכם במהלך המשחק, והיו פחות זמינים באופן מיידי. התיישבו במרחק וקראו משהו, עברו לחדר ליד. אל תספקו יותר תמיכה ממה שצריך. זה בסדר אם מדי פעם הילדים מאבדים קשב או נתקעים- אל תרוצו לפתור את זה מיד ותנו להם זמן לנסות לפתור את זה באופן עצמאי. היכנסו והתערבו רק כאשר אתם רואים קושי משמעותי להמשיך לשחק או לעשות את המעברים בין המשחקים. זכרו, המטרה פה היא משחק עצמאי. נרצה שהוא יהיה מותאם, ולא רק חזרתי או עסוק בגרייה חושית. מצד שני, לא נצפה למשחק הכי גמיש ויצירתי שיש לילדכם בארסנל.
סיימנו להפעם! מקווים שתמצאו את הטיפים האלו מועילים, ושהילדים שלכם יתחילו לאט לאט לגלות את ההנאה שבמשחק עצמאי.
