מי מאיתנו לא חווה את הרגע בו הוא מגייס את כל משאביו ומחליט הפעם הילדה שלי תשחק איתי. אני צריכה ללמד אותה כל כך הרבה דברים ואני משתוקקת לשחק איתה. אבל לפעמים כל הרצון הטוב הפך אותי לדרוכה מדי כדי באמת לשחק. להיכנס למשחק מהר, עם נוכחות חזקה וכוונות גדולות היה פשוט דרישה קשה מדי למיכל ולהלל. למרות הכוונות הטובות הייתי מוצאת את עצמי משחקת יותר עם עצמי ושוב נכשלת.
בפוסט הקודם התמקדנו באיך להפוך להיות שותפים למשחק ולהשיג את הקשב של הילד. בפוסט הזה אשתף אתכם בטיפים איך להצטרף למשחק בהדרגה ובהתאמה:
1. להתבונן ולהעיר: תנסו לשים את עצמכם בנעלים של ילדכם. איך הוא משחק, במה הוא אוהב לעסוק, בזמן ההתבוננות יתקיימו שני דברים: הילד יתרגל לנוכחותכם וגם תלמדו המון על מה מעניין אותו. רק אז אתם יכולים להגיב על איך שהילד משחק. ובבקשה להגיב בעדינות: תוסיפו קולות מצחיקים לפעולות שלו, תתארו במשחקיות את מה שהוא עושה, חייכו אליו. בבקשה אל תנסו להוסיף שום דבר מהעולם העשיר שלכם למשחק בשלב הזה. הדבר שהיה לי הכי קשה זה להיות צופה מתבוננת, אבל עליכם אני סומכת.
אם בחרתם לתאר את המשחק, השתמשו בשפה פשוטה מילה אחת עד משפט קצר. מאוד ברור, הזהרו, עודף דיבור יכול ליגע את הילדים שלנו.
2. היו לעזר: ברגע שהילדה מרגישה בנוח עם הקרבה שלכם, חשבו איך אתם מביאים תועלת למשחק שלה. אם צריך לפתוח קופסא – פתחו אותה, אם יש חפץ מרוחק- הגישו לילדה את החפץ, אם היא מתנדנדת מצד לצד, עזרו לה להתנדנד. זוהי הפעם הראשונה שאתם מצטרפים למשחק- החוויה חייבת להיות מהנה.
הילד מרגיש נוח עם קרבתכם? הילדה מרגישה בנוח עם זה שאתם עוזרים לה? זה הזמן להיות פעילים ובעלי תפקיד במשחק. איך לשמור מצד אחד על הילד בנינוחות ומצד שני לא לפחד ולהיות אקטיביים במשחק?
על זה נפרט בפוסט הבא.
