אני שואלת אם אתם מכירים את הסצינה- כי אני יודעת שהיא משותפת למשפחות רבות, עם או בלי ילד עם אוטיזם. עבור רבים מאיתנו, שינה נתפסת כתענוג, פריבילגיה, משהו שתמיד חסר ותמיד צריך עוד ממנו. אבל בעצם, שינה יכולה להיות גם דבר מורכב עבור ילדים- כי היא הכניסה לשינה מסמנת גם פרידה. פרידה מהיום שעבר, פרידה מאיתנו ההורים עד הבוקר למחרת, פרידה אל הלא נודע שבשינה החשוכה. אצל ילדים עם אוטיזם, אשר לרבים מהם יש קשיים בוויסות ובעיות שינה, זה אף יותר מורכב. לכן במקרים רבים, כשהילדים מבינים שהם יכולים לקום מהמיטה ולדחות את ההליכה לישון- הם לא מהססים לבחון את האסטרטגיה החדשה הזו. אז בפוסט הזה, שהוא השלישי בסדרת השינה שלנו, אנו רוצות להציע לכם טיפים להתמודדות עם האתגר הזה. 

אבל לפני שאתם מתחילים ליישם את הטיפים שלנו, נסו להתעכב ולענות על השאלה הבאה:

למה הילד שלי יוצא מהמיטה וקורא לי? 

• האם זה בגלל שהוא זקוק לעזרה שלי? למשל- הוא צריך ללכת לשירותים, הטיקט של הפיג'מה מגרד לו וכו'. במקרים הללו, נשחרר מהטיפים והאסטרטגיות ופשוט נעזור לילדים שלנו.
• האם יש להם חרדת פרידה? או חרדה מסוג אחר לקראת השינה? אם כן, אולי נכון להשתמש באסטרטגיות אחרות- בהן נתעמק בפוסט אחר. 
• אם אתם מרגישים שהילדים שלכם יוצאים מהמיטה כי הם מחפשים דרך להשאיר אתכם בסביבה במהלך ההירדמות, זה הזמן לשאול את עצמכם: האם זה בסדר מבחינתי? אם התשובה היא כן, ואתם שמחים לחזור עמם לחדר ולהשאר קצת כל פעם שהם קוראים לכם, זה בסדר. אבל אם זה משהו שהייתם רוצים לשנות (ואני מנחשת שכן כי נכנסתם לקרוא את הפוסט), אנו נציע לכם מספר דרכים להתמודד עם האתגר הזה. 

שלב אחד- גבשו טקס שינה קבוע

אם לא קראתם את הפוסט הראשון שלי בנושא, אני ממליצה לכם לחזור אליו ולהתחיל באסטרטגיה הזו. פעמים רבות, העקביות של טקס השינה עוזרת לילדים להוריד את רמת האנרגיה, להגביר את תחושת השליטה ולהפחית את רמת החרדה. כל המידע שאתם זקוקים לו על מנת לגבש טקס שינה יעיל נמצא בפוסט, אבל אני רוצה לתת לכם שני טיפים נוספים. הראשון, הוא לעשות את הטקס משמעותי אך לא ארוך מדי. זה תלוי בגיל הילד, אבל גם עבור ילדים גדולים ממש אין צורך לעשות טקס שינה ארוך יותר מחצי שעה . אני רוצה, שאם הילדים יקומו מהמיטה אחרי טקס השינה, ישארו לכם קצת אנרגיות להתמודד עם זה ברוגע ולא תהיו סחוטים לגמרי. טיפ שני, הוא לעשות מן "בדיקה אחרונה" לפני שאתם יוצאים מהחדר.  הם ילדיכם שתו? הלכו לשירותים? זקוקים למנורת לילה? הזכירו להם למה לצפות ואמרו , למשל: "לילה טוב מתוקי, הגיע הזמן ללכת לישון. כשתהיה שקט אבוא להציץ עליך ולראות שהכל בסדר". 

אבל לפעמים, גם אחרי טקס שינה חיובי ורגוע, הילדים שלנו עדיין יוצאים מהמיטה או קוראים לנו. אם אתם רוצים לעזור לילדכם ללמוד להירגע ולהירדם לבד, מילת המפתח היא: עקביות.

אם ילדכם קורא לכם מהמיטה, השמיעו קול על מנת שיוכל להרגיש שאתם פה, זמינים עבורו במקרה של צורך או מצוקה. אבל אם אתם חושבים שהוא לא זקוק לעזרה מיידית, זה בסדר לא להיכנס אל החדר. אם הוא קם מהמיטה ומגיע אליכם- החזירו אותו ברוגע אל המיטה. אין צורך להרבות בדיבורים, למעשה, זה עשוי לעשות את האפקט ההפוך. זה לא הזמן להסברים ארוכים על חשיבות השינה, או להרצאות חינוכיות ("השקענו וקראנו לך 3 סיפורים, ואתה עדיין קם, אולי בפעם הבאה לא נעשה את זה בכלל אם זה לא עוזר לך לישון"). במקום, עדיף להגיד: "זה הזמן לישון מתוק, אני מחזיר/ה אותך למיטה". זהו. ככה פשוט בתיאוריה, לא תמיד פשוט בפועל. למה? כי הרבה פעמים הילדים שלנו לא יוותרו בקלות, ולעיתים נצטרך להחזיר אותם למיטה שוב ושוב, תוך שאנחנו נשארים רגועים ועקביים. אם אתם מרגישים שתמיכה חזותית, למשל ציור של ילד ששוכב במיטה, יכולה לעזור לילדכם עם אוטיזם להפנים ולהבין יותר טוב את הדרישה שלכם- אל תהססו להשתמש בכזו. ברגע שהם נרגעים קצת ונשארים במיטה חזקו את הילדים שלכם. אתם יכולים לעבור אחרי זמן מה ליד החדר ולהגיד למשל: "כל הכבוד שאתה שוכב בשקט, לילה טוב".